החלטה בתיק רע"א 45227-07-13

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' בורשטין) מיום 23.6.13, בה התקבלה בקשת המשיבות להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניינו של המבקש (ת"א 24465-12-10).

2.         ביום 14.7.10 נפגע המבקש בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמבקש פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכותו. ביום 12.7.11 קבעה וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כי מצבו האורטופדי של המבקש תואם 10% נכות לצמיתות לפי ס' 37(5)(א) לתוספת (הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה), אולם ציינה, ככל הנראה על יסוד ממצאי C.T., כי יש לקזז מחצית מהנכות על חשבון מצב קודם. בהמשך לכך, קבעה הוועדה ביום  12.1.12 כי למבקש נכות צמיתה של 5% לפי ס' 37(5)(א) (מחצית) לאחר "ניכוי מצב קודם". המבקש הגיש ערר לוועדה רפואית לעררים, וזו קיבלה את עררו. הוועדה קבעה כי "לתובע נקבעה נכות בשיעור 10% בניכוי מחצית ע"ח מצב קודם. הועדה עיינה בתיקו הרפואי ולא מצאה מימצאים המצדיקים ניכוי מצב קודם. דהיינו לו נבדק ערב התאונה הועדה לא היתה קובעת כל נכות בגין המימצאים שתוארו במסמכים הרפואיים". לפיכך קבעה, כי למבקש נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור של 10%.

3.         המשיבות הגישו לבית משפט קמא בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המשיבות טענו בבקשתן כי בפני הוועדות לא עמד מלוא החומר הנוגע לעברו הרפואי של המבקש ופגיעותיו הרבות מן העבר, וכי המבקש הסתיר מהוועדות את עברו הרפואי. עוד טענו כי קיימת אפשרות סבירה כי נכותו של התובע תיזקף, במלואה או בחלקה, לעברו הרפואי. המשיבות הציגו בפני בית המשפט שורה של מסמכים רפואיים המתייחסים לשתי תאונות דרכים בהן נפגע המבקש בעבר, בעקבותיהן התלונן, בין היתר, על כאבים בצוואר והגבלה בתנועות הצוואר. כך נרשם בבדיקה מיום 1.3.94: "מתלונן על כאבים... בצוואר. בבדיקה ישנה הגבלה בתנועות הצוואר לכל הכיוונים..." בהמשך הרשומה מופיעות  תלונות נוספות על כאבים בצוואר (נספח ב' לבקשת המשיבות להבאת ראיות לסתור). במכתב הפניה מיום 18.10.94 נרשם: "לאחר ת. דרכים מתאריך 2.2.94...WHIPLASH INJURY עדיין סובל מכאבים בצוואר" (נספח ג' לבקשה), ובבדיקה מיום 5.5.98, לאחר תאונת דרכים מיום 26.4.98, נרשם: "עדיין כאבים בצוואר וגב תחתון..." (נספח ה' לבקשת המשיבות להבאת ראיות לסתור).

4.         בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבות. בית המשפט קבע בהחלטתו כי מעיון במסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה, כי בפני הוועדות הונחו מסמכים משנת 2010 ואילך, בעוד שמהצרופות לבקשת המשיבות עולה כי למבקש עבר רפואי, לרבות לעניין הפגיעה הצווארית. בית המשפט ציין כי המבקש נבדק בעבר על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך הדבר לא צוין בדו"ח הוועדה ולא התברר אם הוועדה הייתה מודעת למצבו הרפואי הקודם של המבקש. עוד קבע כי "בפני הוועדה לא עמדו עובדות בעלות חשיבות הנוגעות למצבו הרפואי הקודם של המבקש וכי מסמכים אלה היו מובילים למסקנה שונה". בית המשפט הוסיף וקבע כי מסקנה זו מתחזקת נוכח החלטת הוועדה שלא לנכות מצב קודם, חרף קיומן של תעודות רפואיות המתייחסות לתחום הצווארי. בית המשפט קיבל את בקשת המשיבות להבאת ראיות לסתור, ובהמשך לכך הורה על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. מכאן הבקשה שלפני.

5.         המבקש טוען בבקשתו כי טעה בית משפט קמא עת קבע כי בפני הוועדות הונחו מסמכים משנת 2010 ואילך בלבד, שעה שהמסמכים שפורטו בפרוטוקולי הוועדות הם אך רשימה חלקית של המסמכים שעמדו בפני הוועדות. יתר על כן, הוועדה הרפואית לעררים ציינה במפורש כי עיינה בתיקו הרפואי של המבקש ולא מצאה כל ממצאים המצדיקים ניכוי מצב קודם. מכאן, כי ברור שלפני הועדה עמדו מסמכים מן העבר, הקודמים לתאונה נשוא התביעה. המבקש מוסיף וטוען כי אין במסמכים שהוצגו ע"י המשיבות כדי להוביל למסקנה שונה ממסקנתה של הוועדה הרפואית לעררים, וכי אין בהם כל עדות למגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

6.         לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה בלי צורך בתשובה.

7.         ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקביעת הנכות על פי דין, או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו. בגדרה של האפשרות השניה נכלל גם מצב בו לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, מיום 8.4.13).

8.         בענייננו, קדמו לתאונה נשוא הדיון שתי תאונות, האחת משנת 1994 והשניה משנת 1998. בעקבות תאונות אלו תועדו לאורך תקופה לא קצרה תלונות על כאבים בצוואר וממצאים על הגבלה בתנועות הצוואר, זאת בשעה שגם נכותו של התובע, בגין התאונה נשוא הדיון, נקבעה בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. אף שקיימת, כמובן, אפשרות כי התאונות הקודמות לא הותירו כל נכות צמיתה, לא ניתן לקבוע זאת מראש רק על יסוד הרישומים הרפואיים, וללא בחינה של עיניים מקצועיות. 

9.         המבקש טוען כי הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי עיינו במלוא הרישומים הרפואיים של המבקש, בטרם הכריעו בסוגיית נכותו, ולפיכך חזקה עליהן שנתנו דעתם גם למסמכים אותם הציגו המשיבות. לא ניתן להגיע למסקנה זו על יסוד פרוטוקולי הועדות הרפואיות. מדו"ח הועדה הרפואית מיום 12.7.11 עולה, כי הועדה הורתה על ניכוי מצב קודם ככל הנראה על יסוד ממצאי בדיקת C.T.. הועדה הרפואית לעררים מציינת כי עיינה ב"תיקו הרפואי" של המבקש, מבלי לציין באיזה תיק מדובר. לפיכך, אף שניתן ללמוד מכך כי הוועדה עיינה בחומר רפואי מעברו של המבקש, לא ניתן לקבוע כי המסמכים הרפואיים שהוצגו ע"י המשיבות (שחלקם מתיק המרפאה האורתופדית של מרכז רפואי שערי צדק וחלקם מתיק המרפאה האורטופדית במרפאת שטראוס) אכן עמדו לפני הועדות הרפואיות. יוסף לאמור כי בתגובתו לבקשה להבאת ראיות לסתור לא טען המבקש כי המסמכים שהוצגו ע"י המשיבות עמדו לפני הוועדות הרפואיות, ואך טען כי אין באלה כדי לשנות ממסקנות הוועדה (ור' הסיפא לס' 7 לתגובתו). 

10.       לסיום יוסף שהלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (רע"א 9011/12 פאולוסקוס נ' סונגו, מיום 16.12.12, רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.9.12). לא מצאתי בענייננו עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: